הסטוריה

קיבוץ עין כרמל נולד בשלהי מלחמת השחרור, הוא פרי מיזוגן של שתי קבוצות חברים. האחת קבוצת חברי קיבוץ עין הים, ששכן במושבה עתלית, והשנייה באה מקיבוץ רמת רחל ליד ירושלים, לאחר שנהרס כליל בקרבות מלחמת השחרור והפך להיות מוצב צ.ה.ל בדרום ירושלים.

קבוצת חברי עין הים התיישבה בלב המושבה עתלית בימי המרד הערבי הגדול (בשנת 1936), כאשר הכוונה הייתה להיכנס במקום העובדים הערבים בחברת המלח ואצל איכרי עתלית. הקבוצה רכשה כ 10 דונם על הגבעה בעתלית, הצופה אל הים. חבריה פיתחו את ענף הדיג בים התיכון, הקימו ענפי צאן ורפת ובלילות, כמצוות הימים ההם עסקו גם בהברחת נשק ותחמושת מרכבות הצבא הבריטי והעבירום לידי ה"הגנה". חברי הקבוצה היו שותפים להברחת מעפילים לחופי הארץ וסייעו למעפילים העצורים בעתלית.

קיבוץ רמת רחל הוקם כבר ב 1926 על ידי חברי גדוד העבודה. הם ראו בכיבוש העבודה העברית בירושלים את משימתם ופרנסתם. החברים עבדו בעבודות בניין בירושלים, בסלילת כבישים ובהעברת שקי אשלג (פוטש) מים המלח לרכבת בירושלים. במשך הזמן באו עוד חלוצים לרמה, נוספו ענפי בעלי חיים - רפת ולולים וכן מאפייה ומכבסה ששרתו את תושבי ירושלים.

בקרבות מלחמת השחרור פונו מרמת רחל הילדים והאמהות לירושלים, ובהפוגה הראשונה עברו כפליטים לבית ספר ברעננה. בתקופת הפליטות הזו, גמלה ההחלטה בקרב קבוצת חברים מרמת רחל להקים קיבוץ חקלאי חדש. נציגי הקבוצה תרו וחיפשו שותפים למשימה, והנה תוך מספר שבועות, נמצא השותף - חברי עין הים.

באותם ימים רכשה קק"ל את אדמות בקעת עתלית והעמידה אותן לרשות הישוב החדש. האדמה הטובה של בקעת עתלית הצמיחה גם מיזוג טוב בין שתי הקבוצות, שיחד מנו ערב האיחוד 330 נפש.

קבוצת חברי רמת רחל, על טפם וזקניהם קיבלו אגף צריפים במחנה המעפילים בעתלית. הנגרים והטפסנים מקרב הקבוצה התקינו את הצריפים למגורי משפחות, שיפצו את השירותים הציבוריים של החיילים האנגלים, התקינו חדר אוכל ומטבח ואפילו הפכו שני צריפים ללולים. תוך חודשיים כל הכבודה עברה מבית הספר ברעננה ישר אל מחנה המעפילים.

באותם ימים שקדו נציגי הקיבוץ המשותף על הכנת תוכניות עבודה להקמת הישוב החדש. המקום שנקבע להקמת הישוב היו אדמות "חוות לינד".

מה הייתה חוות לינד ובמה היא חשובה להמשך סיפורנו? לינד, שאת שמו המלא איננו יודעים, היה נוצרי שוודי, אוונגליסט שהתאהב בארץ הקודש. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים רכש לינד 450 דונם מבעלי קרקעות ערביים שגרו בביירות. חלומו היה להפוך את המקום הזה לגן עדן חקלאי. בעזרת דרוזים יוצאי דלית אל-כרמל בנה לו בית על עמודים, מתחתיו חפר באר, התקין מנוע "פאקפאק" , בנה מחסנים סביב הבית והתחיל להפריח את האדמה הטובה הזאת.

כיאה לגן עדן, הוא נטע מגוון רב של עצי פרי נשירים - תפוחי עץ, שזיפים, אגסים, חבושים וגם הדרים שיתנו ריח .

הנטיעות וגידול הירקות הביאו לו רק אכזבות. הגוי לינד לא התייאש, לקח לו כיועץ חקלאי את האגרונום הדרוזי שקיפ, שהיה בוגר בית הספר החקלאי כדורי בטול כרם. שקיפ כיועץ חקלאי, ניהל את החקלאות על אדמותיו של לינד וכבר בתחילה הבין שהבעיה היא הרוחות העזות והמלוחות הבאות מהים ומזיקות לעצי הפרי ולגידולי החקלאות האחרים. שקיפ נטע מסביב לכל חלקותיו של לינד שוברי רוח - עצי ברוש. היום, כל מי שבא לקיבוץ רואה משני צידי הכביש את שדרות הברושים עד לבית לינד. (היום במקומה של חוות לינד ממוקם מתחם המועצה האזורית).

לינד השוודי חזר לארצו, שקיפ נשאר בביתו והחל לייעץ לחברי הקיבוץ החדש כיצד לטפל בעצים, איך להשקות וכמה מים לתת, ואכן, בשנים הראשונות של קיבוץ עין כרמל ענף המטעים הנשירים התרחב, גדל והגיע למימדים של כ 200 דונם. סיפור: באותם הימים אהרון שמוצר, מרכז המטע, היה לוחש לליפא הגזבר, שאיש לו ישמע: "קטפנו שישה ארגזי תפוחים מהזן אסטרחן, צריך את הג'יפ לשלוח את הסחורה לתנובה".

החלה בניית הישוב. קבוצת חברי רמת רחל, כ-30 עובדי בניין יצאו כל בוקר ממחנה המעפילים בעתלית לבנות את הקיבוץ החדש ובמקביל יוצאים חברי עין הים אל שטחי לינד. משקמים את המטע המוזנח, מתחילים בגידול ירקות: מלפפונים, גזר ועגבניות. וכל זאת בעבודה עצמית, בהתאם לאידיאולוגיה הקיבוצית, שאין לנצל פועלים שכירים, אפילו אם הם עולים חדשים שזה מקרוב באו.

ביום ה-31/12/48 מתכנסים כל באי הישוב המאוחד, לבושים בחולצות לבנות, קוראים את מגילת היסוד וטומנים אותה באחד מיסודות הבניין בו נמצאת המזכירות היום. עוברות שנתיים ושתי החברות - זו של עין הים וזו שבמחנה המעפילים בעתלית חוברות יחד וחוגגות במשותף את חג ראש השנה הראשון בביתם החדש (1950).

מכאן ואילך בונים, בונים ובונים. מקימים את צריף בית הספר שכולו בנוי מעצים שנאספו בחצר עין הים, מפרקים את צריף חדר האוכל בעין הים ומקימים את מחסן הבגדים שבימים אלה יפורק ויפנה את מקומו לבניית מגורים. בן ציון זילברמן מפקח על בנית הצריפים ועל בניית הלולים והרפתות. בונים מבנה מכבסה ענק מתוך כוונה להמשיך את מפעל המכבסה מרמת רחל. בונים מבנה מקלחות ושירותים לכל החברות והחברים (מבנה הכול- בו של ימינו)

על יד כל אלה, מתפתח ענף החינוך. בצריפי בית הספר מוקמת מקהלה לתפארת. יעקב גורדון, מנהל ביה"ס מצלצל בפעמון שבידו לסיום ההפסקה. הילדים מקימים פינת חי. סדרן העבודה של חברת הילדים משבץ את הילדים לעבודה בענפים החקלאים לשעתיים עבודה בכל יום, כאשר השיא הוא שבחודש יוני מסיימים את הלימודים וכל הילדים מכיתה ד' ועד יב' יוצאים בוקר בוקר בניצוחו של זלמן פלג המחנך לאסיף תפוחי אדמה, ואברהם שרייטר, מרכז הענף, נושף מאחור "לא להשאיר אף תפוח בשדה".

חלפו שנים מספר, והחל ויכוח קשה בישוב האם לבנות שירותים קטנים צמודים לחדר המשפחתי ובכך ייפגעו חיי השיתוף של הקיבוץ. השירותים ניבנו, החברים נהנו והקיבוץ לא התמוטט.

בניית המשק הסתיימה, קבוצת הבניין התפרקה וחבריה פנו לענפי החקלאות. הוקם ענף הבננות וגם ניטע הכרם של מושקוביץ וקבוצת הבנייה המוקטנת של בן-זאב, שמחוני ואליעזר פז, בונים את ארבע הכיתות הכוללות ( לימים ליבת ביה"ס של "כרמל וים")

בנובמבר 1965 חנכנו את חדר האוכל והמטבח החדשים. נעשה אור בעיניים וחם בלב. החגים, ערבי הריקודים, מסיבות ליל-שבת - כולם נחוגו בחדר האוכל, כאשר גולת הכותרת היא עריכת ליל הסדר הקיבוצי ל-630 חברים ומוזמנים. לכולם הוכנו מנות דגים, מרק וקניידלאך, עוף (מכובס), וצלוחית קומפוט (לפתן). כל המלאכה נעשתה בניצוחן של שרה גולדפרב המבשלת ובוניה ולובה הוס המפקחות על צבא ה"עבדות" בעריכת השולחנות.

בשנות השישים, כאשר הגידולים החקלאיים שהיו מקובלים עד אז לא היו רווחיים דיים, תפס גידול הכותנה את מקומם. הקיבוץ מפנה את כל האדמות והמים לגידול זה. צוות הכותנה, כולם בני המשק עם האף בשמים, והיבולים שלהם-מלוא חופניים.

בינתיים מתבגרים החקלאים ויש הכרח למצוא ענף תעשייתי שיוכל לקלוט את החברים הותיקים. אחרי ויכוחים לא מעטים הוחלט להטיל על בנצי פדן לחפש ולאתר מפעל תעשייתי שיתאים לעין כרמל ולחבריה. ואכן, במאי 1967 מפעל קל קר התחיל ליצר את מוצריו הראשונים - תרמוסים וחגורות שחייה. כמה עצוב היה שהמשלוח הראשון של חגורות השחייה הגיע לתל אביב בשעה שנאצר נשיא מצרים הודיע על חסימת מיצרי טירן (שארם אל-שייח). הסוחר התל אביבי שקיבל את הסחורה נאנח:"טוב שהבאתם עכשיו את חגורות ההצלה, ודאי נצטרך אותן" .

במלחמת ששת הימים איבדה קהילת עין כרמל שניים מטובי בנייה - את יהודה אשכול ויהודה בן זאב. לא היינו כבר כתמול שלשום, אך הקיבוץ המשיך לגדול ולהתפתח. מפעל קל-קר צמח במהרה, חברים רבים מצאו בו מקום עבודה. ובלילות ובחגים החברות והחברים נתנו בו "גיוסים". קל- קר הפך להיות גורם קובע במפת ההכנסות של הקיבוץ.

מלחמת יום הכיפורים שיבשה את החיים השלווים שזרמו בקהילתנו. שוב התבשרנו שחברנו יעקב שחר נפל בקרבות בסיני. המילואים הממושכים, החרדות והמתיחות - כל אלה הביאו לאי שקט בקרב החברים הצעירים. החלו ויכוחים סוערים באסיפות על יציאה ללימודים - מי ראשון בתור ומי נשאר מאחור. סדקים נתגלו בחברת עין כרמל, הלינה המשותפת של ילדי הקיבוץ פסקה להיות נחלת כולם. הורים החלו להלין את ילדיהם בביתם. החלו בקדחתנות הדיונים על הלינה המשפחתית, כאשר ההיבטים היו חברתיים, אידיאולוגיים ורגשיים. היבטים כלכליים לא נבחנו ברצינות הראויה. לאחר החלטות טכניות באשר לתור, לגודל הדירה והמיקום, ניגשו לבניית 64 דירות ללינה משפחתית, חלקן חדשות ובחלקן תוספות, וגם בריכת שחייה נבנתה בינתיים.

עברו שנתיים שלוש והמשק נכנס לסחרור כלכלי. ההלוואות לבנייה המאסיבית הזאת לא היו מוסדרות ומתאימות. החוב תפח משנה לשנה ולמעשה גרם להשבתה של כל פיתוח, עד כדי כך נמצאנו במצוקה שגם תחזוקה אלמנטרית בקושי היה ניתן לבצע. את כל ההכנסות "אכלו" הבנקים וגם הטילו שעבודים על כל מה שזז ועמד.

למעשה, מאמצע שנות התשעים היה ברור לכל מי שהתעמק קצת במצבה הכלכלי של עין כרמל, שיש להתחיל בשינוי דרסטי, לסגור את מערכות השירות המשותפים, לסגור את מחסני הבגדים של החברים והילדים, לסגור את המכבסה ולבסוף לסגור את חדר האוכל והמטבח – את "בית הכנסת" הקיבוצי. בזה אחר זה נסגרו כל הענפונים הקטנים, כל דירה שניתן היה להשכיר מיד הוכשרה לכך.

הטרמינולוגיה הרעיונית השתנתה, הקיבוץ התחלק לצוותי חשיבה והחלו לדבר בשפה חדשה. דנובמודל ההתפרנסותשבשפה העממית פירושו – כל אחד באופן אישי ידאג לפרנסתו. הקהילה תתמוך רק במוגבלים, ובקשישים ותדאגלרשת ביטחוןלאלה שידם אינה משגת הכנסה מינימאלית. באוקטובר 2002 התכנסה אסיפת הקיבוץ ולאחר מכן התקיימה הצבעה בקלפי. אושרקובץ החלטות מודל ההתפרנסות. מעבר למקרא של מונחים חדשים, התפרסם דף התקציב בו היו רשומים חובותיך לקהילה ולא מהו התקציב שאתה מקבל ממנה. כבר באותם ימים החלו דיונים עלשיוך דירותו"היום הקובע", אשר נקבעלחודש דצמבר 2002.לקראת תאריך זה נקראו כל בני ובנות המשק החפצים להיות חברים בקיבוץ עין כרמלהמתחדש, להעמיד מבוקשם זה לבחירה באסיפה ובקלפי. המהלך אושר, ו-35 בנות ובנים התקבלו לחברות ונרשמו על שמם מגרשים לבנייה.

באפריל 2005 הונחה בפני חברי עין כרמל תוכניתלהסדר חובות הבנקים.תוכנית זו דרשה מהחברים להדק את החגורות עוד ועוד קצת. לצד המו"מ עם הבנקים החלו הענפים שעברו שינוי ארגוני להוכיח כושר החזר. רעיון השותפויות הבין–יישוביות תפש תאוצה. בקופת הקיבוץ החלו להיאסף סכומים שאפשרו להתיישב מול הבנקים ולהציע להם הסדר אחרי עשרים שנות מרורים.

בעזרת ארגון גרנות, מטה התנועה הקיבוצית ובניצוחו של יו"ר הקיבוץ החבר רן רונן, נחלצנו מעול הבנקים. באוקטובר 2009 נחתמו כל המסמכים הדרושים, בוטלו כל השעבודים ומעתה גורלנו בידנו, רק שנדע לכלכל את עניינינו בתבונה.

באותן שנים התחלנו לגלגל את רעיון קליטת חברים חדשים לקיבוץ. בתחילה כמעט ולא התייחסו לרעיון ברצינות. אך משהתברר שישנם מועמדים המוכנים להיות חברי קיבוץ ולהשקיע את כספם בבניית ביתם בקיבוץ, החל דיון חברתי נוקב. השאלה הראשונה הייתה למה אנחנו צריכים את המעמסה הזאת עלינו? ולמה מגיעות לחברים החדשים זכויות שוות כמו לוותיקים? שאלה נכבדה נוספת הועלתה: יש לשריין מגרשים לבנים הצעירים של חברי עין כרמל. ובכלל, כמה משפחות יש לקלוט בבת אחת, למה דווקא 60 ולא פחות. אחרי שורה של דיונים הוחלט:1 ) יוקצו לבני עין כרמל 80 מגרשים לבנייה חדשה מתוך התב"ע של עין כרמל. 2) פתיחת אתר בנייה חדש יהיה כאשר יהיו עשרה בני משק מועמדים לבניית ביתם. 3) מאשרים בניית 60 מגרשים על פי התב"ע המאושרת של עין כרמל. 4) חברות המשפחות החדשות תמומש רק לאחר כניסתן לביתן החדש.

לאחר ההחלטות הללו החלה מלאכת הראיונות. שותפו במלאכה זו הרבה חברות וחברים, מתוך מגמה שהשיפוט יהיה נחלתם של חברים רבים. בסופה של המלאכה שנמשכה כשנה הובאו לאסיפה ולקלפי 60 משפחות מועמדות לחברות. המהלך התבצע רק לאחר שכל משפחה הסדירה את כל מחויבותה כלפי הקיבוץ. שתי קבוצות החברים החדשים, המונות יחד 60 משפחות ו80 ילדים התקבלו לחברות ב-י"ב בסיוון 2009.

באוגוסט 2009 החלו להבנות התשתיות באתר הבנייה למשפחות הנקלטות.

דפי ההיסטוריה הבאים של עין כרמל ודאי ייכתבו כשיתממשו כל התוכניות הקיימות היום, ואז זאת תהייה קהילה גדולה, מלוכדת ומלאת חיים.

כתב: אריה שמחוני – וייסר.